סוציולינגוויסטיקה היא בלשנות חברתית, אחד מענפי המאקרו של הבלשנות. היא מתמקדת בחקר הזיקה ההדדית שבין הלשון לבין החברה. יש הרואים את הסוציולינגוויסטיקה כאחד משלושת ענפי בלשנות-המאקרו (macro-linguistics), עם הפסיכולינגוויסטיקה והאתנולינגוויסטיקה, וזאת משום שלכל אחד מענפים אלה הסתעפויות לענפי משנה ולתת-נושאים, המשמשים מוקדים למחקרים נפרדים ונחקרים בשיטות מחקר ייחודיות (Lyons, 1981).
ביסוד המחקר הסוציולינגוויסטי כמה הנחות יסוד והן אלה:
- הלשון היא מערכת דינמית המשתנה בהתמדה. דוגמה לכך היא השוני שבין לשון חז"ל לבין לשון המקרא.
- קיימת שונות בין קבוצות שונות של דוברי אותה שפה בתוך אותה קהילת לשון, אם בשל הבדלים במעמד האתני או במעמד החברתי-כלכלי ואם בשל אזורים גאוגרפיים שונים. שונות זאת יוצרת קהילות שונות של דוברים, המתאפיינות בסימני היכר לשוניים מיוחדים.
- הדובר היחיד משנה בהתמדה את דרכי הבעתו, כחלק מיחסי הגומלין החברתיים המשתנים בהתאם לנסיבות התקשורתיות (ע"ע מִשלב).
הסוציולינגוויסטיקה היא מסגרת התייחסות עיונית, שמתוכה מסתעפים נושאים יישומיים רבים, שתרמו להתפתחותם של כלי מחקר שונים המותאמים לנושאים אלה, כגון רבדים (ע"ע רובד), משלבים (ע"ע מִשלב), דיאלקטים גאוגרפיים ומעמדיים (ע"ע דיאלקטולוגיה), שאלות של טהרנות ותקינות לשונית (ע"ע), לשונות מעורבות כמו פידג'ין (Pidgin) וקראול (Creole, ע"ע) ועוד.
מחבר הערך: ד"ר צבי שראל
מקורות:Hudson, 1981; Labov, 1994; O'Grady et al., 1993; Van Dijk, 1997
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה