סוגה, ז'אנר | Genre

המונחים סוגה או ז'אנר הם כינויים למיון פנימי של חלוקה מסורתית, מסועפת או חדשה של כל סוג של טקסט, מילולי, חזותי או צלילי, ספרותי, אמנותי או עיוני. יש גישות שונות לתפקודי הסוגות המאפשרות חלוקות מהיבטים שונים, וההיבט הבולט העיקרי הוא עדיין הקלסי (Dubrow, 1982).


דוגמאות לסוגות שירה: שיר לירי, שיר תיאורי (חלוקה מסורתית, מבנית-סמנטית) (אבן, תשל"ח; ברוך ופרוכטמן, 1982); פואמה, סונטה, חמשיר (חלוקה לפי מבנה). דוגמאות לסוגות פרוזה: סיפור בלשי, סיפור ילדות, חניכה, אוטוביוגרפיה (חלוקה סמנטית); רומן, נובלה, סיפור קצרצר ועוד (חלוקה מעורבת). דוגמאות לסוגות טקסטים עיוניים: טיעוני, מידעי, תיאורי, מדריך ומפעיל ועוד. סוגות הטקסט האלקטרוני: בטלפון הנייד – מסרון (sms ע"ע), ווטסאפ; באינטרנט – צ'אט, פורום, בלוג (ע"ע) ועוד (וכן ע"ע תקשורת אלקטרונית). יש המתעלמים מהסוגות, ויש הממיינים כל טקסט לפי סוגות (למשל ברוך, 1985).



מחבר הערך: פרופ' מאיה פרוכטמן

ביבליוגרפיה עברית     ביבליוגרפיה אנגלית


הוצאה לאור מרכז כתיבה ועריכה



בלוג | Blog

הבלוג הוא סוגת שיח מקוון, בדרך כלל אישי. נוהגים לראות את הבלוגים כסוג חדש של טקסט בעל אפיונים סגנוניים ולשוניים ייחודיים. הבלוג נחשב כ"מקרה מבחן" בתרבות האינטרנט, שבו משולבים ממדי המולטימדיה (צליל, תמונה), ההיפרטקסט וקוד ייחודי של כתיבה אישית הבולטת במיוחד בבלוגים האישיים, ומעמידה את מחברי הבלוג באופן מודע כדוברים המרכזיים (Herring & Kouper, 2004). ברגר (1999 Jurn Barger,) הגדיר בראשונה במילה "בלוג" את היומן האינטרנטי שלו באמצעות הֶלְחֵם שבנה משתי מילים באנגלית: Web ו-Log ובעברית יומן רשת. ואכן הבלוגים נחשבים יומנים מקוונים שבהם המידע שפורסם באופן אלקטרוני מעודכן בתדירות גבוהה, ומוצג בפורמט תיארוך של סדר כרונולוגי הפוך, כלומר הפרסום האחרון בבלוג מוצג ראשון על המסך (Lawson-Borders & Kirk, 2005). קיימים סוגים שונים של בלוגים לדוגמה: הבלוג האישי שהוא הרווח ביותר; הבלוג הקהילתי; החדשותי; הפוליטי; הספרותי; או המדעי המשמש לפרסום כתבות ומאמרים ואף מחקרים (הכט, 2006).

הבלוג האישי הוא צורה קלסית של תקשורת של גילוי עצמי אלקטרוני (Bareket-Bojmel, 2013), והוא בנוי מפוסטים (posts, רשומות) הכתובים בדרך כלל בסגנון שפה בלתי פורמלי ומיועדים לקהל קוראים מידי. הבלוג הוא שילוב ייחודי של יומן (ע"ע) אקספרסיבי מחד גיסא וניצול מאפייני הרשת שיש להם השפעה פסיכולוגית מאידך גיסא כמו אנונימיות, הסרת עכבות וקשר אינטראקטיבי בין המשתמשים (בוניאל ונסים, 2010). רבים מכותבי הבלוגים מנצלים דרך זו של תקשורת כדי לקבל תגובות מקוראיהם.

לשיח הא-סינכרוני המקוון מטרות אחדות: החלפת מידע, שיתוף בידע ודיון בבעיות משותפות. תוך כדי השיח מועלים קשיים בעיות ודילמות שכל משתתף בשיח, כותב הבלוג והמגיבים לו, יכולים להתייחס אליהם בזמנם החופשי (קופפרברג ואולשטיין, 2005). הכותב בבלוג נקרא "בלוגר", והוא כותב בנושאים המעניינים אותו ושאותם הוא רוצה לחלוק עם הקוראים.

מרבית הבלוגים מועלים לרשת באמצעות יישומים המאפשרים לבלוגר להעלות תכנים בקלות ובמהירות, ללא צורך בידע טכני כלשהו. הכתיבה והחשיפה של הבלוגים יצרה פוטנציאל חדש של יצירה ושל ביטוי עצמי. הבלוג מאפשר לבלוגר לחלוק עם קוראיו את המסרים שלו בצורות שונות וליצור אתם אינטראקציה. הוא בוחר את הזמן ואת התדירות שבהם יעדכן את הבלוג (גילת, 2013).

מקומו של הבלוגר בהיררכיית הבלוגרים נקבע על פי דברי הפרשנות והקישורים המפנים גולשים אל הבלוג שלו (הכט, 2006). התגובות (בלשון האינטרנט, תגוביות, טוקבק, talkbacks, ע"ע) הן מעין מכתבים למערכת, והן נכתבות בהמשך ישיר לפוסטים המרכיבים את הבלוג, ועל כן נחשבות לרכוש הבלוג. בתגוביות מביעים הקוראים את דעתם על הכתוב, ולעתים הן יוצרות שרשור, כך שכותב הפוסט וקוראיו מגיבים זה לזה. כך נוצר גם רצף היררכי של טקסט ושל תגובות המתייחסות אליו. מנגנון התגובות המשורשרות יוצר קבוצת דיון וירטואלית. כל קורא המעוניין להגיב יכול לבחור את הפוסט או את התגובית שיגיב עליה, ואין הוא חייב לכתוב את התגובית שלו ברצף ההיררכי. אם כן ייתכן מצב שבו כל תגובית פותחת תת-נושא חדש. מבחינה טכנית כל תגובה להודעה משנית כתובה מתחת לתגובית שהיא מתייחסת אליה (וייסמן וגונן, 2011). בוניאל ונסים (2010) הראו במחקרם באופן עקיב, בכל המדדים, שכתיבה בבלוג בנושא קושי רגשי-חברתי הפתוח לתגובות הביאה לירידה במצוקה הרגשית-החברתית ולעלייה בהתנהגויות החברתיות ובדימוי-העצמי של הכותב לעומת קבוצות אחרות. מכאן עולה כי לכתיבה בבלוג יש ערך מרפא.



מחבר הערך: פרופ' מאיה פרוכטמן


ביבליוגרפיה עברית     ביבליוגרפיה לועזית


הוצאה לאור מרכז כתיבה ועריכה